<h1>הלכות נדה להרמב"ן פ"ד</h1>
<h2>דף ה.</h2>
קטנה שלא ראתה דם מימיה, בין בתולה בין בעולה, כתמה טהור, עד שתראה דם ארבעה פעמים. שפעה ארבעה וחמשה ימים או שהיתה מדלפת, אינה אלא ראיה אחת עד שתפסיק.
<h2>דף י:</h2>
קטנה שלא ראתה דם מימיה, בין בתולה בין בעולה, כתמה טהור, עד שתראה דם ארבעה פעמים. שפעה ארבעה וחמשה ימים או שהיתה מדלפת, אינה אלא ראיה אחת עד שתפסיק.
<h2>דף יד.</h2>
המקנחת עצמה בעד הבדוק לה וטחתו ביריכה, או שהניחתו תחת הכר או תחת הכסת, ונמצא עליו דם, אם משוך טמאה בכל שהוא, ואם עגול עד שיהא בו כגריס ועוד, כשאר הכתמים. הניחתו בקופסא, אפילו היה עגול טמאה בכל שהוא. בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם, יראה לי שהיא טהורה לגמרי. והראשונים הורו בזה להחמיר, והוא שיהא הכתם כגריס ועוד, בין עגול בין משוך. וכדבריהם ראוי לנהוג.
אין בכתמים משום וסת. כיצד, מצאה כתם בראש חודש אפילו שלשה פעמים, לא קבעה וסת ולא עקרה אותו, חוץ מכתמי העד הבדוק לה, שהן מטמאין בכל שהן, והרי הן כראיות לכל דבר.
<h2>דף נג:</h2>
הרואה כתם צריכה בדיקה להפסיק בטהרה ומונה ז' נקיים חוץ מאותו יום, כמי שראתה דם.
<h2>דף נו:</h2>
השאילה חלוקה וכבסה אותו ולבשתו ומצאה עליו כתם, רואין אם דם הכתם מגליד השניה טמאה והראשונה אין חוששין לה. ואם היה מקדיר בידוע שלפני הכבוס, וזו טהורה והראשונה טמאה.
<h2>דף נז:</h2>
אין האשה מתטמאה מן התורה עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה. ומדברי סופרים שכל המוצאה כתם דם על גופה או על בגדיה, אעפ"י שלא הרגישה, ואעפ"י שבדקה עצמה ולא מצאה דם, ה"ז טמאה. ובזמן הזה מונה ז' נקיים חוץ מיום המציאה.
לא בכל מקום שתמצא הדם בבשרה תטמא משום כתם, עד שימצא כנגד בית התורפה. כיצד, נמצא על עקבה טמאה, שמא נגע בבית תורפה בעת ישיבתה. וכן אם נמצא על שוקיה ועל פרסותיה מבפנים, והם המקומות הנדבקות זו בזו בעת שתעמוד ותדביק רגל ברגל ושוק בשוק, הרי זו טמאה. נמצא על ראש גודל רגלה טמאה, שמא נטף על רגלה בעת שהלכה. וכן כל מקום שאפשר שינתז עליו דם נדתה כשתלך, ונמצא שם דם טמאה. וכן אם נמצא דם על ידה, אפילו על קשרי אצבעותיה, טמאה, שהידים עסקניות הן. אבל אם נמצא הדם על שוקה ועל פרסותיה מבחוץ או מן הצדדים, ואין צריך לומר אם נמצא מן הירכים ולמעלה, הרי זו טהורה, שאין זה אלא דם שניתז עליה ממקום אחר. היתה יודעת שנזדקרה כגדי המזדקר בבת ראש, והגביהה רגליה למעלה מראשה, אפילו מחגור ולמעלה טמאה, בין מלפניה ובין מלאחריה.
הכתם שנמצא על החלוק שלה מחגור ולמטה, אפילו נמצא מבחוץ טמאה. מחגור ולמעלה טהורה, ואעפ"י שנזדקרה. נמצא על בית יד שלה, אם מגיע כנגד בית תורפה, אפילו בשעה שהיא שוחה הרבה טמאה, ואם לאו טהורה. היתה פושטתו ומתכסה בו כל הלילה, כל מקום שימצא בו הדם טמאה.
הרואה כתם צריכה בדיקה להפסיק בטהרה ומונה ז' נקיים חוץ מאותו יום, כמי שראתה דם.
אין בכתמים משום וסת. כיצד, מצאה כתם בראש חודש אפילו שלשה פעמים, לא קבעה וסת ולא עקרה אותו, חוץ מכתמי העד הבדוק לה, שהן מטמאין בכל שהן, והרי הן כראיות לכל דבר.
<h2>דף נח.</h2>
כתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה טהור ואינה חוששת לו. כיצד, ישבה ע"ג אבנים, או שבדקה הקרקע וישבה עליה ונמצא כתם על הקרקע כשעמדה, ה"ז טהורה, כל שאינו מקבל טומאה לא גזרו על הכתם שימצא בו.
אין מחזיקין דם ממקום למקום לתלות בו. כיצד, היתה לה מכה בכתפה ונמצא דם על שוקה, אין אומרים שמא בידה נגעה במכה ונגעה במקום זה. וכן כל כיוצא בזה אין תולין, בין בגופה בין בחלוקה. היתה פושטת החלוק בלילה ומתכסה בו, תולה במכה להקל. היתה המכה בצוארה ה"ז תולה בה, מפני שהיא מחזירתו לפניה.
הכתם שנמצא על בשרה שהיה ארוך כרצועה, או עגול, או שהיה טיפין טיפין, או שהיה אורך הכתם על רוחב יריכה, בכל ענין שימצא הואיל והוא כנגד בית תורפה הרי זו טמאה, ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא היה כזה, שכל הדם הנמצא במקומות אלו מחמירין בו ואף על פי שהוא ספק.
בדקה חלוקה ומצאה טהור, והשאילה אותו לחברתה ולבשתו, ונמצא עליו כתם כשהחזירתו לה, השואלת טמאה ואינה תולה בבעלת החלוק, שהרי בדקה אותו קודם שהשאילתו לה. ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה ונמצא בו כתם, אם מגיע כנגד בית תורפה טמאה, ואם לאו טהורה, שכתם זה של קצרה הוא.
<h2>דף נח:</h2>
שתי נשים שנתעסקו בציפור אחד ואין בו אלא כסלע דם, ונמצא על כל אחת מהן כתם כסלע, שתיהן טמאות.
היתה לובשת שלש חלוקות, אם יכולה לתלות תולה אף בתחתון, ואם אינה יכולה לתלות אינה תולה ואפילו בעליון. כיצד, עברה בשוק של טבחים אף על פי שנמצא הכתם על התחתון לבדו, תולה בדם הטבחים. לא עברה בשוק של טבחים וכיוצא בו, אעפ"י שנמצא הכתם בעליון לבדו, הרי זו טמאה. ספק עברה ספק לא עברה, ספק נתעסקה ספק לא נתעסקה, אינה תולה. עיר שיש בה חזירים, או שהן באין לה תמיד, אין חוששין לכתמים הנמצאים בחלוק.
כל כתם שאמרנו שהיא טמאה בגללו, אם יש לה דבר לתלות בו ולומר שמא כתם זה מדבר פלוני הוא, אם נמצא על הבגד הרי זו טהורה, שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל. ואם נמצא על בשרה, ספיקו טמא ואינה תולה בו. ואם היה לה לתלות בבשרה כמו בחלוקה, תולה וספיקו טהור. כיצד, שחטה בהמה חיה או עוף, או שנתעסקה בכתמים, או שישבה בצד העסוקים בהם עכשיו, או שעברה בשוק של טבחים, ונמצא דם על חלוקה טהורה, ותולה בדברים אלו שמהן בא הכתם. נמצא הכתם על בשרה בלבד, מחגור ולמטה טמאה, שאילו היה דם זה מן השחיטה או מן השוק היה לו שימצא על בגדיה, והואיל שנמצא על בשרה ולא על בגדיה טמאה. נמצא מן החגור ולמעלה תולה, שאילו היה דם נדה לא נמצא למעלה. נזדקרה, הואיל ואפשר שניתז מגופה אינה תולה. היתה בה מכה אעפ"י שחיתה, אם יכולה להתגלע ולהוציא דם, ונמצא דם על בשרה או על בגדיה תולה במכה. וכן כל כיוצא בזה. נמצא הכתם על בגדיה ובשרה כאחד, תולה בכל דבר שיש לה לתלות. ובין בבשרה ובין בבגדיה תולה במאכולת, שמא בעת שישבה נהרגה מאכולת ודם זה דם מאכולת הוא. לפיכך אינה מטמאה בכתם שהוא כגריס, כמו שביארנו. אבל אם מצאה הכתם יותר מכגריס, אינה תולה במאכולת. היתה מאכולת רצוצה במקצת הכתם, אעפ"י שהוא יותר מכגריס הרי זו תולה להקל. וכן תולה בבנה ובבעלה, ואם היו ידיהן מלוכלכין בדם או שהיתה בהן מכה, תולה ואומרת הם נגעו בה והיא לא ידעה ודם זה מחמתן הוא. היו הם עסוקים בדם ולא נראה בהם דם, יראה לי שאינה תולה.
כתם הנמצא על הבגד ואין לה במה לתלות, יש שהורה שבודקין אותו בסמנין ידועין, אם עמד בעינו צבע הוא, שדרך הדם לעבור. ואין זו הוראה נכונה, שאין בדיקת הסמנין דבר בריא כדי לטהר האשה לבעלה, לא הוזכרו בתלמוד אלא לענין טומאת מגע.
אחד הכתם הנמצא על בשרה ואחד הכתם הנמצא על בגדיה, אינו מטמא עד שיהיה כגריס הקילקי ועוד, שהוא יותר מט' עדשות שהן שלש על שלש. נזדמן לה גריס גדול מיכן משערת בו, ששיעורי גריס של כתמים להקל. כתם ארוך מצטרף לכגריס. נמצא טפין טפין בבגדיה, אין מצטרפות.
המקנחת עצמה בעד הבדוק לה וטחתו ביריכה, או שהניחתו תחת הכר או תחת הכסת, ונמצא עליו דם, אם משוך טמאה בכל שהוא, ואם עגול עד שיהא בו כגריס ועוד, כשאר הכתמים. הניחתו בקופסא, אפילו היה עגול טמאה בכל שהוא. בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם, יראה לי שהיא טהורה לגמרי. והראשונים הורו בזה להחמיר, והוא שיהא הכתם כגריס ועוד, בין עגול בין משוך. וכדבריהם ראוי לנהוג.
<h2>דף נט.</h2>
נתעסקה בדם שאי אפשר שיהיה ממנו כתם אלא כגריס ונמצא עליה כתם כשני גריסין, הרי זו תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס במאכולת. נמצא הכתם יותר משני גריסין, אינה תולה. נתעסקה באדום אין תולין בו שחור. נתעסקה בעוף שיש בו מיני דם הרבה ונמצא עליה מראה אחד מהן תולה בו. אין האשה צריכה להקיף מראה כתמה למראה הדם שתולה בו, אלא תולה מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום.
<h2>דף נט:</h2>
אין האשה מתטמאה בכתם שבחלוק עד שיהא בדוק לה. כיצד, לקחה חלוק מן השוק לבשתו ולא בדקה אותו, הרי זו טהורה. השאילה חלוק לנדה ישראלית, או לגויה שהגיע זמנה לראות וראתה כבר, וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו כתם, הרי זו תולה בנדה או בגויה שלבשה אותו. כשם שהיא תולה בחברתה נדה, כך תולה בעצמה נדה, שאם לבשה חלוקה בימי נדותה ולא בדקה אותו, ולבשתו בימי טהרתה או בספירת הנקיים שלה, הרי זו תולה בנדתה.
השאילה אותו לקטנה שנבעלה כל זמן שלא חיתה המכה, ולנערה שלא ראתה מעולם כל ארבעה לילות הראשונים, שדמיהן של אלו טהורין הן, אף על פי שעכשיו החמירו בהן הרי זו תולה בה, מפני ששירפה מצוי. אבל אם השאילתו ליולדת בימי טוהר שלה בזמן הזה, יראה לי שאינה תולה בה.
שלש נשים שישבו כאחת על ספסל אחד כשהן עירות ונמצא דם תחת אחת מהן, היא טמאה והשאר טהורות, שהרי בריא לה שלא נשמטה למקום חברתה. נמצא ביניהן כולן טמאות.
שלש נשים שלבשו חלוק אחת או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו ונמצא עליו דם, יראה לי שאעפ"י שבדקה זו עצמה מיד ומצאה טהור, כלן טמאות. שהדבר קרוב לתלות בה יותר מחברותיה, שכל הטומאות במקום מציאתן תולין אותן להחמיר. בדקה מיד ומצאה טמא, הראשונות טהורות. בדקו הראשונות עצמן בשעת מציאת הכתם, לא הועילו כלום, שכבר פשטו אותו. אין כל הדברים אמורים אלא בזמן שכולן שוות, אבל אם היתה אחת מהן ראויה לראות ואחת אינה ראויה, הראויה טמאה ושאינה ראויה טהורה. כיצד, היתה אחת מעוברת ואחת שאינה מעוברת, המעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמאה. מניקה ושאינה מניקה, המניקה טהורה, ושאינה מניקה טמאה. זקנה ושאינה זקנה, זקנה טהורה. בתולת דמים ושאינה בתולת דמים, הבתולה טהורה. ואיזו היא בתולת דמים, כל שהגיע זמנה לראות ולא ראתה מעולם, בין בעולה בין בתולה. בד"א בזמן שישנו משולבות, או שעלו דרך זו על זו, אבל עלו דרך מרגלות המטה ונמצא כתם תחת אחת מהן, היא והסמוכה לה טמאה אף על פי שאינה ראויה לראות, וחברתה טהורה אף עפ"י שראויה לראות, כמו שבארנו. וכן הדין ביושבות על ספסל אחד ונמצא דם תחת אחת מהן, שאין תולין לעולם אלא בה. וכן יראה לי בחלוק וספסל שישבו עליו זו אחר זו, שהראשונות תולות באחרונה שראויה לראות, והיא אינה תולה בהן אעפ"י שהן ראויות לראות והיא אינה ראויה, שהדבר קרוב בה יותר כמו שביארנו.
<h2>דף ס.</h2>
השאילה אותו לזבה קטנה, בין ביום הטומאה בין ביום השימור, או לזבה גדולה בשבעת ימי נקיים, וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו כתם, ה"ז תולה בה. השאילה אותו ליושבת על הכתם אינה תולה בה, שאין תולין כתם בכתם, והרי שתיהן מקולקלות לכתם זה. ואצ"ל שאם השאילתו לחברתה טהורה ששתיהן טמאות, שמא מזו שמא מזו.
<h2>דף ס:</h2>
שלש נשים שהיו ישנות במטה כאחת והיו משולבות זו בזו, ונמצא דם תחת אחת מהן, כולן טמאות. בדקה אחת מהן עצמה מיד ומצאה עצמה טהורה, הרי השתים טמאות והיא טהורה. בדקו השתים ומצאו טהור, הרי הן טהורות והאחת טמאה. בדקו כולן ומצאו עצמן טהורות, הרי כלן טמאות, שדם זה מהן בא, ואין כאן ראיה שנתלה באחת יותר מחברתה. בדקה אחת מהן מיד ומצאה טמא, השתים טהורות, תולות הכתם בזו. היו כולן ישנות כל אחת ואחת במקומה, ועלו דרך מרגלות המטה, ונמצא דם תחת האמצעית, שלשתן טמאות, תחת הפנימית, היא ושבצדה טמאות והחיצונה טהורה. תחת החיצונה, היא ושבצדה טמאות והפנימית טהורה. ואם לא עלו דרך מרגלות המטה אלא שלשתן עברו דרך החיצונה, כלן טמאות, שמא דרך עברתן נפל הדם מהן. במה דברים אמורים שבדקו כולן ומצאו טהור, או שלא בדקה אחת מהן, אבל אם בדקה אחת מהן מיד ומצאה טהורה וחברתה לא בדקה, תולה הטהורה בזו שלא בדקה, והרי זו שלא בדקה טמאה. וכן אם בדקה ומצאה טמא, בזו תולין והשאר טהורות. והוא שבדקה עצמה מיד כשראו הכתם בעוד שהן שוכבות על המטה, או שמצאו אותו כשהן עומדות ממנה. אבל עמדו להם משם ולאחר כך מצאו הכתם, אעפ"י שבדקה אחת מהן מיד אחר המציאה ומצאה טהור או טמא, כולן טמאות.
<h2>דף סא:</h2>
מצאה ע"ג בגדים, אפילו היו כלי צבעונין, מכיון שהדם ניכר בהן טמאה.
כתם הנמצא על הבגד ואין לה במה לתלות, יש שהורה שבודקין אותו בסמנין ידועין, אם עמד בעינו צבע הוא, שדרך הדם לעבור. ואין זו הוראה נכונה, שאין בדיקת הסמנין דבר בריא כדי לטהר האשה לבעלה, לא הוזכרו בתלמוד אלא לענין טומאת מגע.
<h2>דף סג:</h2>
אין בכתמים משום וסת. כיצד, מצאה כתם בראש חודש אפילו שלשה פעמים, לא קבעה וסת ולא עקרה אותו, חוץ מכתמי העד הבדוק לה, שהן מטמאין בכל שהן, והרי הן כראיות לכל דבר.
<h2>דף סו.</h2>
אין האשה מתטמאה מן התורה עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה. ומדברי סופרים שכל המוצאה כתם דם על גופה או על בגדיה, אעפ"י שלא הרגישה, ואעפ"י שבדקה עצמה ולא מצאה דם, ה"ז טמאה. ובזמן הזה מונה ז' נקיים חוץ מיום המציאה.
הרואה כתם צריכה בדיקה להפסיק בטהרה ומונה ז' נקיים חוץ מאותו יום, כמי שראתה דם.
